מה ההבדלים בין מופעי ג'אגלינג בחו"ל לבין מופעים בארץ
מעניין לראות את ההבדלים במופעי הקרקס והג'אגלינג בין ארצות שונות ואזורים שונים בעולם, חשוב להדגיש שגם בארץ וגם בחול יש מנעד רחב של מופעים באורכים שונים, בסגנונות שונים (בתוך תת הקטגוריה של מופעי ג'אגלינג כמובן) אבל בכל זאת ישנם הבדלים כללים שנובעים מהסגנון של אותו אזור בעולם, הצרכים של מלקוחות וכמובן שהאמנים מאוד מושפעים אחד מהשני ובונים לרוב את המופע שלהם די דומה למה שהם ראו.
מופעי ג'אגלינג בישראל –
בישראל נהוג מאוד להזמין מופעים כאלו לאירועים של ימי הולדת, חגים, קייטנות ושמחות שונות, זה מאוד מקובל ובגלל הסגנון הזה זה לרוב מופע שנקרא מופע במה ופחות מופע רחוב.
מופע במה – לא חייב להיות על במה אמיתית, הכוונה היא שהקהל מתיישב, מחכה ואז האמן מגיע ומתחיל את המופע לקהל הספציפי הזה.
מופע כזה מתאפיין בכך שלרוב הוא נמשך 45 דק', כי ככה רוב הלקוחות רוצים וזה נחשב מופע מלא, מה שעוד מאפיין הוא שהמופע לרוב יהיה עשיר באלמנטים שונים, תפאורה בסיסית וכלים קלסיים לצד אביזרים מקוריים ויחודיים שהאמן פיתח/בנה/המציא, לרוב נראה שימוש גם בכלי אש וגם בכלים ללא אש. אמנים בישראל מגיעים עם ציוד הגברה איכותי שיכול להישמע טוב לקהל גדול. בישראל נהוג לבנות מופע עם מספר רב יותר של אלמנטים ולכן לא מתעכבים יותר מדי זמן על כל קטע במופע.
מופעי רחוב באירופה –
מעצם העניין של מופעים כאלו הדרישה היא למופעים קצרים יותר ולאמנים יש פחות אפשרות לנייד ולהתנהל עם הרבה ציוד אז המופעים מתרכזים סביב 2-3 קטעים שאותם האמן מבצע במיומנות טכנית גבוהה יותר וגם יש עניין של 'בילד-אפ' ארוך יותר, 'בילד אפ' זה ההכנה לקראת הקטע, הרבה בדיחות בסגנון, ניסיתי, נפלתי, מתנדב שעוזר לי, מנסים יחד, לא מצליחים וכו' עד שבסוף האמן מצליח ואז הקהל שמח מאוד. עוד דבר באירופה הוא שהרבה אמני קרקס נמצאים בקברטים ומופעים בקבוצות בתקופות שונות של השנה ולרוב הם מתאמנים על מעט מיומנויות יחסית אבל מבצעים אותם ברמה מאוד גבוהה וזה מסתדר עם הסגנון של מופעי הרחוב. דבר נוסף שמאפיים מאוד מופעי רחוב הוא נאום הסיכום והבנייה של המופע בצורה שאנשים לא ילכו באמצע אלא יחכו לאקט הסיום הגדול (grande finale כזה).
- כמה מילים על נאום סוף מופע כובע, הנאום הוא פקטור מאוד מאוד מרכזי שקובע כמה אנשים ישלמו ומה הסכום שישלמו, יש אמנים עם מופע בינוני ביותר שיודעים מאוד לשכנע בנאום סיום ומקבלים יותר כסף בכובע ממופעים ברמה פי כמה יותר טובה עם נאום סיום בינוני.
מופעי פסטיבלים באירופה- מופעים שבעיקר פונים לקהל מבוגר, מופעים סקסיים יותר, יותר הומור מיני, יותר הזמנת מתנדבים מבוגרים ופחות ילדים, המופע חייב להיות מקורי ומיוחד, מופע קלסי של חד אופן וכאלה פחות יצליחו. באופן כללי הקהל האירופאי הוא קהל סלחני יותר, המופעים יכולים להיות מוזרים/אומנותיים יותר לעומת המופעים בישראל שצריכים להיות מאוד אקשן כל הזמן כזה.
מאפיינים אנגליים / צפון אמריקה / אוסטרליה – מופעים מאוד מילוליים, חצי סטנד-אפ כזה, עשירים באלמנטים.
מאפיינים צרפתיים – לרוב מאוד אומנוטיים, הרבה פנטומימה ויותר מקוריים ושונים
מאפיינים דרום אמריקניים – לרוב בלי מילים, טכניקה מאוד גבוהה, תמיד עם קטעי ליצנות קלסיים.
מופעי רחוב בהודו – בעיקר מתאפיינים בסגנון של מופעי קבצנים, הרבה פעמים רואים ילדים ממש קטנים מבצעים פעלולי גמישות מרהיבים, או אנשים שאוכלים אש או מתעסקים עם נחשי קוברה.
