לאחרונה מתעורר דיון בקרב קהילת הקרקס על נושא מופעי הקרקס המתקיים ברמזורים וצמתים ברחבי הארץ, האם זה תורם לתחום, האם זה מוזיל, כמה אפשר להרוויח, בשעה של עבודה בצומת וכו' ולכן החלטתי לכתוב מאמר בנושא.
ראשית כל, מה זה מופעי ג'אגלינג ברמזורים?
תופעה די נפוצה באזורים מסויימים בארץ, אתם עומדים ברמזור ורואים מישהו זורק כדורים או עושה ג'אגלינג בכלים שונים, רגע לפני שהרמזור מתחלף לירוק הוא עובר בין הרכבים על כובע וחלק מהאנשים נותנים לו כסף. במקומות בעולם תופעה זו כמעט ונעלמת לחלוטין מהמרחב הציבורי מפני שאנשים ממעטים להחזיק מזומן עליהם ועוברים לשימוש בלעדי בתשלום באפליקציות ובאשראי, בישראל השימוש במזומן עדיין מאוד נפוץ וקיימת גם תופעה של להטוטנים מארצות אחרות שבאים לישראל לעבוד ברמזורים כי פה עוד אפשר. שיטוט קצר ביו-טיוב מראה שמופעי ג'אגלינג ברמזורים ברמה הגבוהה והמקורית ביותר בעולם מתקיימים בדרום אמריקה, בעיקר ארגנטינה שם ניתן לראות אנשים מוכשרים ברמה בין לאומית שעושים מופעים בצמתים.
בצ'ילה, ארגנטינה, קולומביה… שם הופעות הרמזור נפוצות במיוחד והתחרות על הקהל קשה יותר, אז המופעים הרבה יותר מושקעים מאשר בישראל. אם תחפשו סרטונים ברשת תמצאו מופעי רמזור עם הליכה על חבל, נסיעה על חד אופן גבוה (ג'ירף), אש, אורות, סאלטות, ובאופן כללי לא מעט מופעים ברמה שעשויה להיראות אפילו מוגזמת או גבוהה מדי.
בישראל הרמה הנפוצה היא טובה אבל לא מעבר, הלהטוטן יודע שיש לו טווח זמן מדויק לביצוע הקטע שלו וצריך לסיים בדיוק בזמן לאסוף את הכסף.
בעד ונגד –
בעוד שהלהטוטנים שעובדים ברמזורים נהנים מהכנסה קבוע ודי גבוהה כמעט בכל עונות השנה, מה שמאפשר להם להמשיך להתפרנס מהתחום שהם אוהבים בזמנים שאין אירועים גדולים ועל הדרך להעלות חיוכים ועניין על פניהם של נהגים משועממים שמחכים לעבור עוד צומת בדרך יש הטוענים שתחום זה מוזיל את כל עולם הקרקס, אחד המתנגדים הראשיים טוען שהם נראים כמו קבצנים ואנשים שרואים להטוטן ישר חושבים על קבצן מסכן ומרחמים עליו במקום להעריך אותו. אני בתור להטוטן ותיק לא מרגיש לעולם זלזול או רחמים מאנשים כשאני מגיע להופיע באירועים, מה שכן מורגש פה בארץ זה הזלזול והלגלוג מהעיסוק בליצנות, המילה ליצן מתחברת ישר לקונטציות שליליות (דביל, ילדותי, ליצן רוצח, מפחיד או כל מני דימויים רעים) בעוד שלמשל בצרפת יש כבוד מאוד גדול לתואר ליצן ומי שמכונה ליצן נחשב למאסטרו.
איך לבנות מופע לרמזור ואיך מתחילים?
הרמזור פופולארי מהרבה סיבות, אבל המשיכה העיקרית היא שזה לא מסובך להתחיל. מה שנקרא באנגלית low hanging fruit.אתה מגיע, לובש חיוך רחב, מציג את המיומנות שלך במשך 40-50 שניות, ולומד מסיבוב לסיבוב. הרחוב מלמד אותך מה עובד ומה לא.
אין צורך בפיתוח עסקי, הנהלת חשבונות, שיווק והפקה מורכבת.
בגדים יפים, כמה כדורי ג'אגלינג, ארגז תנובה או שרפרף מתקפל, ואפשר לצאת לדרך.
לבנות מופע רמזור זה למעשה לבנות קטע מאוד קצר (לא יותר מדקה) של להטוטים ויזואליים ברמה גבוהה מאוד, רצוי מאוד לעמוד על משהו שמגביהה אתכם וככה יותר נהגים יראו את המופע וירצו לתת תשלום, האלמנטים שאיתם מומלץ לבחור להשתמש צריכים להיות נוחים לקיפול מיידי (ברגע שנגמר הקטע וצריך לעבור בין המכוניות האלמנטים צריכים לא להפריע) לכן הרוב הגורף מעדיפים לעבוד עם כדורי ג'אגלינג כי הם קטנים יחסית ואפשר לשים בכיס, החיסרון הוא שהם לא מקוריים וכבר לא מרגשים את הנהגים, הייתי ממליץ לקבל השראה מלהטוטני רמזורים מחוץ לארץ (יו-טיוב).
כמה אפשר להרוויח במופעי ג'אגלינג ברמזורים?
הסכומים כמובן מאוד לא קבועים ולא יציבים, אבל על מנת לסבר את האוזן, בשעה של מופעי רמזור הסכום הגבוה שאפשר להגיע אליו עומד על כ-500שח והסכום המינימלי עומד על שקלים בודדים, החוכמה היא לבחור צומת טובה, כזו שהרבה אנשים רואים אותך, משך הרמזור הוא ארוך ועדיף במרכז הארץ מפני ששם הנהגים כבר מורגלים בתופעה ומפרגנים ללהטוטנים.
מספר סיבות למה הופעות הרמזור עובדות כל כך טוב מול הקהל הישראלי:
הקהל בעידן האינסטגרם והטיקטוק גם ככה אוהב ומורגל לצרוך תוכן צעקני וקצר במיוחד, ואוהב שהתוכן מגיע עד אליו (לא צריך לנסוע במיוחד לתאטרון) או לראות מופע של שעה שלמה.
מגמה הולכת ומחריפה של השתלטות הרכב הפרטי על המרחב. המדרכות והטיילות די ריקות, לעומתם הכבישים והחניונים מפוצצים. לכן יותר קל למצוא קהל במכונית מאשר קהל של הולכי רגל (בהשוואה למופעי רחוב קלאסיים(.
העצירה ברמזור אדום היא רגע "אפור" בחיים, ומופע קצר יכול לעזור לצבוע את היום.
אפשר להופיע עם ז'אנרים שונים של פרפורמנס, מתאטרון בובות ועד מחול, פנטומימה, ליצנות… ואפשר גם לשלב.
אבל בכל אופן נראה שג'אגלינג בתוספת חינניות וחיוך עובדות טוב במיוחד.
